הכותרות:

06/02/2017

רעיה לוי ואיתמר יקיר, פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, דה-מרקר

אוכלוסיית הצעירים בני 25–18 נהפכת בשנים האחרונות לקבוצה מובחנת בעלת מאפיינים ייחודיים. ייחודה של תקופת "הבגרות הצעירה" מסתמן על רקע התאחרות הכניסה לשוק העבודה, הישארות ממושכת יותר בבית ההורים והגדלת התלות הכלכלית בהם.

בישראל מצטרף לכך אתגר נוסף: תקופת השירות הצבאי או הלאומי מצמצמת עבור הצעירים את פרק הזמן המוקדש לצעדים הראשונים בתחומי ההשכלה והתעסוקה — בהשוואה לבני גילם בעולם...

מעבר לאתר דה-מרקר >

24/09/2016

נתן גלמן, יו”ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, רשת, ערוץ 2

"הייתי נזהר ממספרים" אמר נתן גלמן, יו"ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון על הנתונים, "זה תחום אפור".

ההגדרה של צעיר בסיכון היא הגדרה בעייתית. אנחנו באמת לא יודעים כמה. ההערכה המקסימלית מדברת על 200 אלף והמינימלית על 115 אלף. 

אני מתייחס לצעיר כאדם בן 18-26. אחד האתגרים הוא להבין מהו המספר המדוייק. צה"ל מתמודד עם סוגיה חברתית והשאלה הגדולה היא האם צה"ל הוא הגוף שצריך להתמודד עם סוגיה כזו, או משרד הרווחה?... 

מעבר לאתר רשת > לצפייה בריאיון המצולם >

24/07/2016

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, דה-מרקר

בזכות מלגה, ועבודה בניקיון בסופי שבוע הצליחה "ליאת" להתקיים ולסיים בהצלחה את השנה הראשונה. ואולם בשנה הבאה לא תשוב ללימודים.

העול הכלכלי הכריע אותה והיא החליטה לקחת פסק זמן כדי ליצור לעצמה רשת ביטחון כלכלית בסיסית, וכבר אין לדעת אם ומתי תחזור למסלול.

למה זה מתסכל במיוחד? מפני שעד גיל 18, השקיעה המדינה בליאת כ–500 אלף שקל. אז, ברגע אחד, נחתך הסיוע. למעט המשכורת הצבאית, לא קיבלה ליאת כל סיוע ממשלתי. כך עלולה השקעה של מיליונים בליאת וחבריה לרדת לטמיון. 

גיל 18 הוא קו פרשת המים עבור צעירים אלה. עד אליו, דאגה המדינה לכל מחסורם. לאחריו, הם יוצאים לבד למאבק ההישרדות של חייהם...

מעבר לאתר דה-מרקר >

15/08/2016

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, מעריב

כ-30%-40% מכלל הצעירים בסיכון המתגייסים למסלולים מיוחדים אינם מצליחים לסיים שירות מלא. למה זה קורה?

הגורם המשמעותי ביותר הוא הגורם הכלכלי. צעיר שסיים פנימייה, והמדינה סייעה ותמכה בו לאורך השנים, חוזר הביתה בגיל 18 ומוצא עצמו פעמים רבות המפרנס העיקרי. עובדה זו לא מותירה לו הרבה ברירות: או שהוא מוותר ולא מתגייס, או שהוא מנסה לתמרן בין השירות לבין הצורך לשרוד כלכלית. 

שנית, צעיר בסיכון סוחב על כתפיו היסטוריה ממושכת של חיים לא פשוטים שלא אפשרו לו לרכוש מיומנויות חברתיות מספקות. בשל נסיבות חייו הוא מתמודד עם קשיי הסתגלות מורכבים. דרכי ההתמודדות המוכרות לו מביאות אותו להתנגשות עם המערכת הצבאית. לאי-גיוס ולנשירה גבוהה של אוכלוסיות מוחלשות משמעות חברתית וכלכלית רחבה...

מעבר לאתר מעריב >

05/07/2016

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, ישראל-היום

כ־120 אלף צעירים וצעירות במצבי סיכון בגילי 25-18 חיים כיום בישראל ומתמודדים עם קשת רחבה של אתגרים וקשיים:

צעירים חסרי עורף משפחתי או חברתי, בוגרי מסגרות חוץ־ביתיות (פנימיות ואומנה), צעירים עם רקע סוציו־אוקונומי קשה, היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה ועוד.

המפגש הראשון שלהם עם "החיים האמיתיים" הופך עבור רבים מהם למלחמת הישרדות כמעט בלתי אפשרית; הצלחה היא מנת חלקם של מעטים, בשיעור אחוזים בודדים בלבד.

נכון, יש אחריות שהמדינה חייבת לקבל על עצמה. הגדלת תקציבים, מלגות ללימודים אקדמיים, הרחבת ההכשרה המקצועית, תכניות טיפול חדשניות להוצאת צעירים מעולם הפשע, סיוע לבוגרי פנימיות, סיוע בשכר דירה ומימון טיפולי שיניים - הם רק חלק מהפעולות הנדרשות...

מעבר לאתר ישראל-היום >

14/11/2016

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, גלובס

רוני (שם בדוי) היא “צעירה בסיכון”, בגיל 11 הוצאה מבית הוריה בצו בית משפט בעקבות אלימות במשפחה ונשלחה לפנימייה. בגיל 18 התגייסה, השלימה שירות צבאי מלא כחיילת בודדה ויצאה אל החיים האזרחיים.

ארגון המלווה צעירים בסיכון סייע לה בהשלמת הבגרויות, והיא התקבלה ללימודים אקדמיים. אבל מציאות חייה, בניגוד לזו של רוב בני גילה, שברירית ומסובכת: עליה לכלכל את עצמה, לדאוג לכל הוצאות הדיור והמחיה, בשעה שהלימודים מאפשרים לה לעבוד במשרה חלקית בלבד.

ושלא כמו מרבית חבריה לספסל הלימודים, היא לא יכולה לגור בבית, אף לא לתקופה קצרה. הוריה אינם מסוגלים לספק לה תמיכה מכל סוג שהוא. נקודת הפתיחה הנמוכה שלה ושל צעירים במצבה מאלצת אותם להתנהלות הישרדותית יום-יומית...

מעבר לכתבה >

29/09/2016

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, אתר וואלה

בישראל יש כיום כ-100 אלף צעירים כאלו בגילאי 18-25. חלק לא מבוטל מהם משתייך למעגל הנזקקות, ולרבים מהם ארוחת חג משפחתית היא בגדר זיכרון רחוק.

צעירים אלו מתמודדים עם קשת רחבה של אתגרים וקשיים: צעירים חסרי עורף משפחתי או חברתי, כאלו שהוצאו מבתיהם למסגרות חוץ ביתיות (פנימיות ומשפחות אומנה), בעלי רקע סוציו-אוקונומי קשה, היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה ועוד.

הצעירים הללו לא רוצים שנתרום להם מזון, והם אינם מעוניינים להיות חלק ממעגל הרווחה. הם רוצים להשתלב באופן אינטגרלי בחברה הישראלית ופשוט לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. מדינת ישראל דאגה לכל מחסורם עד הגיעם לגיל 18, כשאז - במובנים רבים - היא נעלמה...

מעבר לאתר וואלה >

29/09/2016

נתן גלמן, יו”ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, דבר-ראשון

לעומת החברה הישראלית בכללה, קיימים בידי המפקדים וסגלי הת"ש כלים שונים להענקת תמיכה כלכלית לחיילים הזקוקים לה.

עם זאת, טוען נתן גלמן יו"ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, המאגד כ-18 ארגונים שמסייעים לצעירים בסיכון כי צה"ל "פשוט לא מסוגל לתת מענה מתאים וראוי לבעיה. אחוזי הגיוס והנשירה הגבוהים הם ההוכחה המובהקת לחוסר היכולת להתמודד ולסייע ולחובתו של צה"ל להוביל שינוי רחב.

בישראל למעלה ממאה אלף  צעירים בסיכון שרבים מהם אינם חלק מכור ההיתוך הישראלי, ומדינת ישראל פשוט "נעלמת" בהגיעם לגיל 18. תכנית מקיפה וחדשה היא מחויבת המציאות". לדברי גלמן, רוב הצעירים שלא מתגייסים לצה"ל עושים זאת מסיבות כלכליות...

מעבר לאתר דבר-ראשון >

Please reload

 
 
 
 
 
 
 
 

10/08/2016

נתן גלמן, יו”ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון בריאיון לפאר-לי שחר ברשת ב' - הקטע המלא להאזנה

Please reload

 
 

07/08/2016

נתן גלמן, יו”ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון בריאיון לניסים קינן בקול ישראל - הקטע המלא להאזנה

Please reload

08/05/2017

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, רדיו קול ישראל - הקטע המלא לצפייה

Please reload

04/05/2017

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון בריאיון לגלי צה"ל - הקטע המלא להאזנה

Please reload

31/05/2017

רעיה לוי, מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון בריאיון ל'קול הגליל העליון' ברדיו 105.3 - הקטע המלא להאזנה

Please reload

24/09/2016

נתן גלמן, יו”ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, רשת, ערוץ 2 - הקטע המלא לצפייה

Please reload

 

הכתבות המלאות:

הסיכוי של צעירים בסיכון: הכשרה מקצועית

אוכלוסיית הצעירים בני 25–18 נהפכת בשנים האחרונות לקבוצה מובחנת בעלת מאפיינים ייחודיים. ייחודה של תקופת "הבגרות הצעירה" מסתמן על רקע התאחרות הכניסה לשוק העבודה, הישארות ממושכת יותר בבית ההורים והגדלת התלות הכלכלית בהם.

בישראל מצטרף לכך אתגר נוסף: תקופת השירות הצבאי או הלאומי מצמצמת עבור הצעירים את פרק הזמן המוקדש לצעדים הראשונים בתחומי ההשכלה והתעסוקה - בהשוואה לבני גילם בעולם.

התמודדות זו מורכבת במיוחד בעבור צעירים המגיעים מרקע של מצוקה וסיכון, וביתר שאת עבור אלה מהם שהם חסרי עורף משפחתי, בוגרי פנימיות ומשפחות אומנה, וצעירים מרקע סוציו־אקונומי נמוך. בהיותם נטולי בסיס כלכלי משמעותי, הם מקדישים חלק גדול יותר מזמנם ומרצם לצורך "הישרדות", ולרבים מהם אין אפשרות להתפנות ללימודים גבוהים ממושכים, שלא בהכרח מבטיחים בסופם אופק תעסוקתי. בשל כך, רבים מהם מועסקים במשרות בסיסיות, שבהן הפוטנציאל להתפתחות אישית בהמשך הקריירה אינו גבוה.

תחום ההכשרות המקצועיות למבוגרים עשוי להיות בשורה בעבור רבים מן הצעירים האלה. הכשרה מקצועית היא על פי רוב קצרה, זולה יחסית וממוקדת במקצועות המבוקשים בשוק העבודה, ועל כן אטרקטיבית במיוחד לצעירים המצויים במצוקה כלכלית כבר בראשית חייהם הבוגרים. יש בה כדי למנוע את כניסתם למעגל הנזקקות והרווחה, וליצור עבורם אופק תעסוקתי וכלכלי. יש צעירים שירכשו באמצעות ההכשרה מקצוע לחיים, ויש שיעסקו בתחום שאליו הוכשרו במשך כמה שנים וימשיכו הלאה. עבור שתי הקבוצות יש בהכשרה הזדמנות להגדלת פוטנציאל ההכנסה, שיפור בתנאי ההעסקה והגדלת ההון האנושי — באמצעות חיזוק של מיומנויות ספציפיות וכלליות (כישורים רכים), וצבירת ניסיון איכותי בשוק העבודה.

מאז 2003 מורגשת במשק הישראלי מגמה חיובית ומתמשכת של הצטרפות אוכלוסיות נרחבות למעגל העבודה. המגמה הביאה לעלייה ברמת החיים, ועל פני זמן גם לבלימת ההתרחבות של האי־שוויון. במקביל לשינויים אלה, התחיל השימוש בכלי מדיניות חדשים בתחום עידוד התעסוקה, שהשפעתם החיובית מתבררת והולכת. לצד מהלכים שהתוותה הממשלה, התרחבו התוכניות המופעלות בתחום התעסוקה על ידי ארגונים במגזר השלישי. השלמתו של תהליך חיובי זה צריכה לכלול, בין היתר, את הרחבת הגישה להכשרה מקצועית לצעירים וצעירות במצבי סיכון.

בסקר שערך פורום הארגונים לצעירים בסיכון ביוני 2016, נמצא כי רבים מהצעירים אינם פונים לרכוש הכשרה מקצועית בשל מחסור במידע לגבי האפשרויות בתחום, או משום שהם חוששים מהתדמית השלילית שהחברה מייחסת להכשרה מסוג זה. נדמה כי רווחות בחברה תפישות סטריאוטיפיות לגבי תחום ההכשרה המקצועית, אך הן אינן מבוססות בעליל. כיום נכללים בהכשרה המקצועית מגוון רחב מאוד של מסלולי לימוד, שחלקם בעלי אוריינטציה טכנולוגית גבוהה ורבים מהם מהווים כרטיס כניסה למקצועות שבהם רמת השכר גבוהה מהממוצע במשק.

המדיניות הממשלתית יכולה לעשות יותר כדי ליצור הזדמנויות בתחום לצעירים בסיכון. הגדלת האטרקטיביות של מסלולי ההכשרה המקצועית לאוכלוסיית הצעירים בסיכון, תלויה במתן מידע עשיר וברור לגבי האפשרויות הקיימות ובהרחבת מגוון הקורסים המסובסדים על ידי המדינה — אך גם בתמריצים כלכליים, ובראשם השוואת תנאיהם של צעירים בסיכון לאוכלוסיות אחרות, הנהנות כיום מהטבות ממשלתיות בתחום. זו עשויה להיות הזדמנות מצוינת עבורם, אך גם עבור החברה הישראלית כולה והמשק.

לוי היא מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון.

יקיר הוא חוקר בפורום קהלת לכלכלה.

 
 

נתונים מדאיגים: חמישית מהחיילים בצה"ל במצוקה כלכלית

20% מכל החיילים הסדירים בצבא, כלומר 1 מתוך כל 5 חיילים נזקקים לסיוע כלכלי. כך פרסם הצבא בסוף השבוע.

בסך הכל מדובר בכ- 60,000 חיילים (!) שנלחמים על כל שקל,

כשהם גם נלחמים בשבילנו, הן כדי שיוכלו להמשיך לשרת והן כדי שיוכלו להמשיך לחיות.

מה מסתתר מאחורי המספרים הללו? האם העזרה שצה"ל מעניק מספיקה? וכמה נערים ונערות נושרים מהשירות או בכלל לא מתגייסים בגלל מצבם הכלכלי?

בדיון התארחו אליאור ביטון, יליד דימונה שעזב את הבית בגיל 15, שירת בצבא כחייל בודד והיום הוא סטודנט למשפטים.

ניקיטה טיומקין, שעלה לארץ בגיל 6, גדל בשכונת מצוקה בבאר שבע, נלחם כדי לשרת בגבעתי, והיום גם כן לומד משפטים,

ונתן גלמן, יושב ראש ארגון "פורום הארגונים למען הצעירים בסיכון".

 

"הייתי נזהר ממספרים" אמר גלמן על הנתונים "זה תחום אפור. ההגדרה של צעיר בסיכון היא הגדרה בעייתית. אנחנו באמת לא יודעים כמה. ההערכה המקסימלית מדברת על 200 אלף והמינימלית על 115 אלף.

אני מתייחס לצעיר כאדם בן 18-26. אחד האתגרים הוא להבין מהו המספר המדויק.

צה"ל מתמודד עם סוגיה חברתית והשאלה הגדולה היא האם צה"ל הוא הגוף שצריך להתמודד עם סוגיה כזו, או משרד הרווחה?"

גלמן מסביר כי אוכלוסיית הצעירים היא אוכלוסיה חדשה בכל העולם, שאתגרי החיים שהם צריכים להתמודד איתם הם שונים ומשמעותיים מאוד.

"כשאין משפחה ברקע שיכולה לתמוך ולהחזיק, הצעירים האלה באמת צריכים להתמודד עם סוגיות לא פשוטות. חלק מזה זה שירות בצבא." סיפר גלמן.

 

אליאור שיתף בחוויה מעודדת "הייתי צריך להילחם בשיניים, אבל אני חושב שצה"ל עושה עבודה טובה מאוד" אמר.

"חייל שנכנס לצה"ל נמצא בסביבה בטוחה. יש מחויבות כלפיו. זה נכון שיש תקופת הסתגלות קשה, אבל הצבא חייב לספק דיור לחייל בודד ותנאים נוספים.

המפקדים שלי, לפחות, היו בשבילי כמו הורים, אבל אני כן שומע גם על מקרים של חיילים שלא התמזל מזלם." הוא מסכם.

גם ניקיטה מסכים: "כשהגעתי לצבא הרגשתי כמו בבית. יש אנשים שדואגים לך, בניגוד למה שקורה בחוץ. יש לך אוכל, ביטחון אישי.

מבחינתי צה"ל הציל לי את החיים. הבעיה היא לאחר השחרור."

 

ביטון וטיומקין לומדים היום משפטים, ושניהם פעילים חברתית במקביל, כדי לעזור לצעירים במצבם ולקשיים שהם חווים לפני השירות הצבאי, במהלכו ואחריו.

"הכלים שאני מקבל בתואר למשפטים הם כאלה שאני אשתמש בהם כדי לשנות את המצב הזה, כדי שחבר'ה כמונו לא יעברו את מה שאנחנו עברנו." אמר טיומקין.

 

שווה להשקיע בצעירים בסיכון

ליאת (שם בדוי), בת 22, לא תמשיך את לימודי ההוראה במכללת בית ברל בשנת הלימודים הבאה,

ולמה זה צריך לעניין מישהו? כי ליאת, כמו 120 אלף צעירים נוספים בישראל בגילאי 18–25, היא מה שמכונה "צעירה בסיכון". בגיל 9 היא הוצאה מביתה בעקבות אלימות במשפחה ונשלחה לפנימייה. בגיל 18 היא התגייסה, השלימה שירות צבאי מלא כחיילת בודדה, ויצאה אל החיים האזרחיים. בעזרת סיוע מאחד הארגונים המלווים צעירים בסיכון, הצליחה להשלים בגרויות ולהתקבל ללימודים אקדמיים.

אך ליאת חיה במצב שברירי, וכל תנודה קלה עלולה להרוס את התהליך. עליה לכלכל את עצמה, לדאוג להוצאות דיור ומחיה, לממן חלק מהלימודים שלה. זאת, בשעה שהיא יכולה לעבוד במשרה חלקית בלבד. כל הוצאה בלתי צפויה, כמו טיפול שיניים, חוב ישן לחברת הסלולר - עלולה להרוס את מה שנבנה בעמל רב ולהפוך לבעיה קיומית. הנה לכם ה"סיכון".

בזכות מלגה ועבודה בניקיון בסופי שבוע הצליחה ליאת להתקיים ולסיים בהצלחה את השנה הראשונה, ואולם בשנה הבאה לא תשוב ללימודים. העול הכלכלי הכריע אותה, והיא החליטה לקחת פסק זמן כדי ליצור לעצמה רשת ביטחון כלכלית בסיסית, וכבר אין לדעת אם ומתי תחזור למסלול. למה זה מתסכל במיוחד? מפני שעד גיל 18, השקיעה המדינה בליאת כ–500 אלף שקל. אז, ברגע אחד, נחתך הסיוע. למעט המשכורת הצבאית, לא קיבלה ליאת כל סיוע ממשלתי. כך עלולה השקעה של מיליונים בליאת וחבריה לרדת לטמיון.

 

גיל 18 הוא קו פרשת המים עבור צעירים אלה. עד אליו, דאגה המדינה לכל מחסורם. לאחריו, הם יוצאים לבד למאבק ההישרדות של חייהם. צעירים שיסיימו את המעבר הקריטי מנערות לבגרות בהצלחה יתרמו תרומה כלכלית עצומה למדינה.

לפי תחשיב מינימלי, אזרח בעל השכלה תיכונית מעביר לקופת המדינה 20,263 שקל בכל שנה, כמסים ישירים ועקיפים. אזרח בעל השכלה על־תיכונית, אקדמית או מקצועית, מעביר למדינה 56,178 שקל באותו פרק זמן. כלומר הרווח הכספי הנומינלי הישיר מכל צעיר בסיכון, שמתאפשר לו לרכוש השכלה על־תיכונית, הוא 1.26 מיליון שקל במהלך שנותיו בשוק העבודה (כך לפי המחקר "מה יוצא למדינה מזה", של אנדה ברק־ביאנקו).

 

רוב הצעירים במצבי סיכון מקיימים את עצמם, ובונים במו ידיהם חיים ועתיד, מה שחסר להם הוא רשת ביטחון, שתמנע מהם ליפול ושתגן עליהם ברגעי משבר. חלק מסוים מהרשת הזאת מנסים לספק ארגונים המלווים צעירים בסיכון, שנכנסו אל הוואקום שנוצר עם סיום התמיכה הממשלתית בגיל 18. עם זאת, לארגונים אין יכולת לספק רשת ביטחון כלכלית. זהו תפקידה ואחריותה של המדינה.

בשנים האחרונות החלה המדינה לפעול לתיקון המצב, בין היתר בסיוע בשכר דירה ובמענים לחלק ממצבי החירום, אך זוהי רק תחילת הדרך. במאמץ קל ובחלוקת משאבים חכמה יכולה המדינה לאפשר לצעירים לעבור את התקופה המורכבת הזאת בהצלחה:

מלגות קיום ללימודים גבוהים, הרחבת ההכשרה המקצועית ועזרה בהשמה לעבודה הן רק כמה מהאפשרויות. אם המדינה תרים את הכפפה הזאת, היא תקיים לא רק את חובתה כלפי האזרח המוחלש, אלא גם תבטח את השקעתה בו לאורך השנים, ותדאג לקבל אותה בחזרה.

 

צו השעה: המדינה צריכה לתמוך בחיילים מרקע קשה

חדורי מוטיבציה ומלאי אנרגיה צועדים מגויסי מחזור קיץ 2016 לבקו"ם, בדרך לשירות ארוך בחזית ובעורף, אבל בצל הדיבורים על הגיוס המתוקשר, נעלמו מהעין אלו שכלל לא באים בשערי הבקו"ם: 50% מבני ה־18 אינם חלק מהסיפור.

כן, רק כמחצית מהצעירים בארץ מתגייסים. מי הם כל אותם לא מתגייסים? גם אחרי אי-הכללת המגזר החרדי והערבי, שיעור הבלתי מתגייסים נותר גבוה: 25% מהגברים וכ־40% מהנשים המיועדים לשירות אינם מתגייסים.

 

התשובה עגומה. על פי הערכות הגורמים המקצועיים, רוב הלא-מתגייסים הם "צעירים בסיכון", כלומר צעירים חסרי עורף משפחתי או כלכלי, צעירים מרקע חברתי-כלכלי קשה ובוגרי פנימיות ואומנה.

למעשה, כמחצית מבוגרי התוכניות לנוער בסיכון ופנימיות אינם חלק משרשרת החיול של צה"ל. גם בקרב אלו שהצליחו להתגייס, המצב אינו מזהיר: רבים מהם - כ-15% מהגברים המתגייסים - לא שורדים מן המסלול ונושרים במהלך הדרך. בנוסף, כ-30%-40% מכלל הצעירים בסיכון המתגייסים למסלולים מיוחדים אינם מצליחים לסיים שירות מלא.

 

למה זה קורה? הגורם המשמעותי ביותר הוא הגורם הכלכלי.

צעיר שסיים פנימייה, והמדינה סייעה ותמכה בו לאורך השנים, חוזר הביתה בגיל 18 ומוצא עצמו פעמים רבות המפרנס העיקרי. עובדה זו לא מותירה לו הרבה ברירות: או שהוא מוותר ולא מתגייס, או שהוא מנסה לתמרן בין השירות לבין הצורך לשרוד כלכלית.

שנית, צעיר בסיכון סוחב על כתפיו היסטוריה ממושכת של חיים לא פשוטים שלא אפשרו לו לרכוש מיומנויות חברתיות מספקות.

בשל נסיבות חייו הוא מתמודד עם קשיי הסתגלות מורכבים.

דרכי ההתמודדות המוכרות לו מביאות אותו להתנגשות עם המערכת הצבאית, לאי-גיוס ולנשירה גבוהה של אוכלוסיות מוחלשות משמעות חברתית וכלכלית רחבה. צעיר בסיכון שלא מתגייס או שלא מצליח להשלים שירות מלא, עלול להיתקל בקשיים רבים בתחנות חייו: חלק גדול משוק העבודה חסום בפניו, הוא אינו זכאי לזכויות החיילים המשוחררים, והקושי למצוא עבודה יגבר בהיעדר רישות חברתי.

 

אז מה הפתרון?

תחילה צריכה המדינה להכיר בבעיה ולקבל החלטה שהיא מעוניינת לטפל בה. הצעד הראשון הוא לתווך לצעירים את המעבר מחיי האזרחות לחיי הצבא. כדי שצעיר בסיכון יצליח להסתגל למסגרת הצבאית ולמרב את יכולותיו בצה"ל, נדרשת הכנה משמעותית.

יודגש כי צה"ל עושה מעל ומעבר בנסותו ללוות חיילים בסיכון ולתמוך בהם, אך אין לו כל הכלים, ויותר מכך - אין זה תפקידו.

על המדינה לבנות מערך טיפולי שילווה את החייל לקראת שירותו הצבאי ובמהלכו. המדינה, שליוותה את הצעירים הללו לאורך חייהם וסיפקה את מחסורם, צריכה להמשיך ולדאוג להם גם לאחר גיל 18. בעיית הגיוס היא חוליה אחת בשרשרת בעיות שאיתן מתמודדים צעירים בסיכון. הם זקוקים לעזרת המדינה. בטווח הארוך, הסיוע הזה ישתלם לה כלכלית. אך קודם כל, זו חובתה המוסרית. אלו הם בניה הטובים שרוצים להיות חלק ממנה, ותפקידה לאפשר להם זאת. 

 

צעירים בסיכון: האחריות היא של כולנו

כל אחד מאתנו זוכר את הרגע שבו הסתיימה הבגרות האחרונה ו־12 שנות לימוד מתישות הגיעו אל קיצן. האושר, השחרור, התקווה והחלומות הגדולים. אבל עבור חלק מהשמיניסטים, התחושות העיקריות בימים אלו הן פחד, חוסר ודאות וחשש גדול מפני העתיד. אלפי צעירים וצעירות בסיכון, שעד תום תקופת התיכון חיו תחת המעטפת שהעניקה להם המדינה וסיימו בהצלחה כזו או אחרת 12 שנות לימוד, יוצאים כעת למאבק ההישרדות של חייהם. כמעט כל תחנה בהמשך דרכם - צבא, לימודים, תעסוקה, זוגיות, משפחה - תטמון בחובה מאבק. עבורם, במובנים רבים, גיל 18 הוא קו פרשת המים. לאחריו ימצאו את עצמם בודדים, ללא סיוע מתאים, צועדים לבד אל עבר הלא נודע הגדול.

 

כ־120 אלף צעירים וצעירות במצבי סיכון בגילי 18-25 חיים כיום בישראל ומתמודדים עם קשת רחבה של אתגרים וקשיים: צעירים חסרי עורף משפחתי או חברתי, בוגרי מסגרות חוץ־ביתיות (פנימיות ואומנה), צעירים עם רקע סוציו־אוקונומי קשה, היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה ועוד. המפגש הראשון שלהם עם "החיים האמיתיים" הופך עבור רבים מהם למלחמת הישרדות כמעט בלתי אפשרית; הצלחה היא מנת חלקם של מעטים, בשיעור אחוזים בודדים בלבד.

 

נכון, יש אחריות שהמדינה חייבת לקבל על עצמה. הגדלת תקציבים, מלגות ללימודים אקדמיים, הרחבת ההכשרה המקצועית, תוכניות טיפול חדשניות להוצאת צעירים מעולם הפשע, סיוע לבוגרי פנימיות, הגברת שיתופי הפעולה עם העמותות הפועלות בשטח, סיוע בשכר דירה ומימון טיפולי שיניים - הם רק חלק מהפעולות הנדרשות.

 

אבל גם לנו כחברה יש אחריות לא מבוטלת, והמשמעותית מכולן היא התודעה. החובה שלנו היא להפסיק להתייחס לצעירים הללו כשולי החברה. להפסיק לקבל כמובן מאליו את העובדה ש־5.12 אחוזים מכלל הצעירים בארץ חיים במציאות סיכונית. הצעירים האלו לא רוצים שנרחם עליהם. הם רוצים להיות חלק אינטרגרלי מהחברה הישראלית: לשרת בצבא או בשירות לאומי, להמשיך ללימודים גבוהים, לעבוד בתפקיד מספק, להקים משפחה שיוכלו לפרנס בכבוד.

 

אז כשאתם נתקלים בהם עכשיו בשוק העבודה - אל תפסלו אותם רק בגלל הרקע שלהם. תנו להם צ'אנס, ואפילו קדימות על פני מועמדים אחרים. כשהם מחפשים דירה בשכירות, כי אין להם בית לחזור אליו, קבלו אותם בזרועות פתוחות ובמחירים הוגנים. נסיבות החיים שלהם לא פשוטות. רבים מהם כבר לא מעזים לחלום רחוק. ובכל זאת, יש להם חלום אחד משותף: הם פשוט רוצים להיות חלק. חלק מהחברה. אז שימו לב. רבים מהם נמצאים כנראה ממש בסמוך אליכם. אתם רק צריכים לפתוח את העיניים.

 

לממן השכלה גבוהה לצעירים בסיכון

עשרות אלפי סטודנטים פתחו לאחרונה את שנת הלימודים האקדמית.

רוני (שם בדוי) לא הצטרפה אליהם.

היא אמנם סיימה את שנת הלימודים הראשונה שלה לתואר בחינוך בהצלחה רבה, ובזכות מלגה שקיבלה ועבודה במלצרות בערבים ובסופי שבוע הצליחה להתקיים וללמוד. אבל השנה לא שבה למכללה כי העול הכלכלי הכריע אותה והיא החליטה לקחת הפסקה מהלימודים, כדי לטוות לעצמה רשת ביטחון כלכלית מינימלית.

 

כמו 120 אלף צעירים נוספים בישראל בגילאי 25-18, רוני היא “צעירה בסיכון”, בגיל 11 הוצאה מבית הוריה בצו בית משפט בעקבות אלימות במשפחה ונשלחה לפנימייה. בגיל 18 התגייסה, השלימה שירות צבאי מלא כחיילת בודדה ויצאה אל החיים האזרחיים. ארגון המלווה צעירים בסיכון סייע לה בהשלמת הבגרויות, והיא התקבלה ללימודים אקדמיים.

אבל מציאות חייה, בניגוד לזו של רוב בני גילה, שברירית ומסובכת: עליה לכלכל את עצמה, לדאוג לכל הוצאות הדיור והמחיה, בשעה שהלימודים מאפשרים לה לעבוד במשרה חלקית בלבד. ושלא כמו מרבית חבריה לספסל הלימודים, היא לא יכולה לגור בבית, אף לא לתקופה קצרה. הוריה אינם מסוגלים לספק לה תמיכה מכל סוג שהוא. נקודת הפתיחה הנמוכה שלה ושל צעירים במצבה מאלצת אותם להתנהלות הישרדותית יום-יומית.

עד גיל 18, כילדה וכנערה במצב סיכוני, השקיעה המדינה ברוני מאות אלפי שקלים. בגיל 18 - ברגע אחד - הסיוע הממשלתי פסק, למעט המשכורת הצבאית. המשמעות היא שהשקעה של מיליונים ברוני וחבריה עלולה לרדת לטמיון.

 

צעירים בסיכון - בוגרי מסגרות חוץ ביתיות (פנימיות ואומנה), צעירים עם רקע סוציו-אוקונומי קשה, היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה ועוד - נמצאים למעשה ב”סיכון כפול”, משום שלאתגרים שמזמנת תקופת החיים הזו לכולם מצטרפת ההיסטוריה המשפחתית והאישית המורכבת שלהם. אלו מהם שיצליחו לסיים את המעבר הקריטי מגיל הנערות אל הבגרות, יהפכו למבוגרים עצמאיים וחזקים, ויתרמו תרומה חברתית וכלכלית למדינה.

הארגונים המלווים צעירים בסיכון מנסים לספק חלק מאותה רשת ביטחון שאין לצעירים אלה, ובעזרת מגוון תכניות הם מעניקים יד מלווה, תמיכה ותיווך לאלפים מהם בשנה, אך זה אינו מספיק. הארגונים אינם יכולים לסייע לכל הצעירים הזקוקים לכך, וידם מוגבלת -

סיוע כלכלי אין הם מסוגלים לספק כלל וגם אינם אמורים לעשות זאת: זהו תפקידה ואחריותה של המדינה.

 

אמנם, בשנים האחרונות החלה המדינה לפעול לתיקון המצב, בין היתר בהקצאת משאבים עתידיים להגדלת תקנים לעובדים סוציאליים בלשכות הרווחה ובסיוע בשכר דיור. אך זה רחוק מלהיות מספק, מה שדרוש הוא מלגות קיום ללימודים גבוהים, הרחבת ההכשרה המקצועית, עזרה בהשמה לעבודה, סיוע או סבסוד טיפולי שיניים, הרחבת פתרונות הדיור לאלו הזקוקים לכך, והשקעה משמעותית בעובדים מקצועיים שילוו את הצעירים בנתיב המעבר מנערות לבגרות - את כל אלו יכולה וצריכה המדינה לקדם, על מנת לאפשר לצעירים בסיכון לעבור את התקופה המורכבת הזו, למען עצמם ולטובת החברה כולה.

 

לא רוצים תרומות

הם לא צריכים מזון ולא רוצים להיות חלק ממעגל הרווחה. כ-100 אלף צעירים בסיכון שרק רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית, והמדינה נעלמת להם מהחיים בגיל 18.

 

הנציגה מעברו השני של הקו הייתה אדיבה, אך אסרטיבית: "תרצי לתרום עבור סל מזון לנזקקים? כל תרומה אפשרית, אפילו 10 שקלים! התרומה שלך תאפשר למשפחות נזקקות לאכול ארוחה חמה בחג".

החגים בפתח ואיתם הגיעה עונת מבצעי ההתרמות ואיסוף המזון. עמותות, ארגונים וסתם אנשים טובים שותפים ליוזמות הללו, שאכן עושות חסד גדול עם אלו שידם אינה משגת. חלק מהתרומות מיועד לאוכלוסייה המוגדרת בלשון המקצועית - צעירים בסיכון.

בישראל יש כיום כ-100 אלף צעירים כאלו בגילאי 18-25. חלק לא מבוטל מהם משתייך למעגל הנזקקות, ולרבים מהם ארוחת חג משפחתית היא בגדר זיכרון רחוק. צעירים אלו מתמודדים עם קשת רחבה של אתגרים וקשיים: צעירים חסרי עורף משפחתי או חברתי, כאלו שהוצאו מבתיהם למסגרות חוץ ביתיות (פנימיות ומשפחות אומנה), בעלי רקע סוציו-אוקונומי קשה, היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה ועוד.

 

הצעירים הללו לא רוצים שנתרום להם מזון, והם אינם מעוניינים להיות חלק ממעגל הרווחה.

הם רוצים להשתלב באופן אינטגרלי בחברה הישראלית: לשרת בצבא או בשירות לאומי, להמשיך ללימודים גבוהים, לבחור במקצוע מספק, להקים ולפרנס משפחה. פשוט לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.

מדינת ישראל דאגה לכל מחסורם עד הגיעם לגיל 18, כשאז - במובנים רבים - היא נעלמה. מרגע שמלאו להם 18 הם נחשבים ע"פ החוק לבוגרים לכל דבר ועניין, על אף שגורמי הסיכון שבצילם גדלו לא נעלמו מנוף חייהם בבבגרותם. רובם המכריע של אלו שהוגדרו ילדים ונוער בסיכון נושאים עימם את גורמי הסיכון אל שנות ה-20 שלהם, וחלקם גם עוד שנים רבות לאחר מכן.

 

מה קורה איתם בגיל 18?

מיעוט מביניהם אינו מצליח לעמוד על רגליו, ומידרדר אל מצבי קצה מסכני חיים. עבור מיעוט זה, פיתחה המדינה מענים ופתרונות מגוונים. יתר הצעירים נאבקים לשרוד את המעבר הדרמטי אל החיים העצמאיים. רק חלקם מצליח.

הם לוחמים, שורדים, בונים במו ידיהם חיים ועתיד, ללא כל תמיכה כלכלית או רגשית ממשפחתם וסביבתם. הצעירים הללו חסרי עורף, אותה רשת ביטחון משפחתית, חברתית וכלכלית שעבור רובנו היא עובדה מובנת מאליה בשנות העשרים המוקדמות ואף מעבר להן. הם זקוקים לסיוע, תמיכה וליווי במסע הלא פשוט הזה.

 

ארגונים ועמותות המלווים צעירים בסיכון נכנסו לוואקום שהותירה המדינה ומסייעים לאלפים מהם בכל שנה. עם זאת, מאמצי המגזר השלישי מוגבלים ואינם מצליחים לטפל ולסייע לרוב רובם של הזקוקים לכך. בראש ובראשונה, זהו תפקידה ואחריותה של המדינה.

 

בשנים האחרונות נראה כי חל שינוי במערכות הממשלתיות השונות כלפי צעירים בסיכון. אך זוהי תחילת הדרך.

אם תשכיל המדינה ליצור עבור צעירים וצעירות במצבי סיכון מעטפת ליווי ראויה, הנשענת על פעילותם האינטנסיבית של ארגוני המגזר השלישי, היא תאפשר להם לבנות חיים מלאים ומספקים, ותמנע מהם להזדקק לתרומות ולסלי מזון. עבורם ועבור החברה כולה.

 

אין חדש תחת השמש

גם השנה, 1 מכל 5 חיילים נזקק לסיוע כלכלי.

דובר צה"ל פרסם אתמול את הנתון שנותר זהה לזה של שלוש השנים האחרונות, אך זהה גם לנתוני העוני באוכלוסייה הכללית. "נתונים אלה משקפים את היותו של צה"ל מראה לחברה הישראלית".

 

כמו בכל שנה, לקראת חגי תשרי, פרסם דובר צה"ל את מספר החיילים הזקוקים לסיוע כלכלי. השנה, בפעם השלישית ברציפות מראים הנתונים כי אחד מכל חמישה חיילים נדרש לסיוע כלכלי, כ- 3,500 חיילים זכאים לתשלומי משפחה (תשמ"ש), כ- 29,000 מקבלים סיוע כלכלי ומעל 20,000 חיילים עובדים לאחר שעות השירות. השינוי היחיד השנה היה עלייה במספר החיילים הבודדים ל-6,700. עלייה המספרת דווקא את סיפור העולים, בעיקר מצרפת, שמגיעים לארץ על מנת להתגייס.

 

על פי הודעת דובר צה"ל, "נתונים אלה משקפים את היותו של צה"ל, כצבא העם, מראה לחברה הישראלית, כאשר לשורותיו מגויסים צעירים וצעירות מכל רחבי הארץ ומכל רבדי האוכלוסייה".

 

בהקשר זה, מעניין להתייחס לנתונים שפרסם בתחילת השבוע ארגון "לתת" שמדגים את ה"שיקוף" אליו התייחסה הודעת דובר צה"ל באופן מדויק. מנתוני הסקר עלה כי אחד מכל חמישה אזרחים ישראלים העיד על מצב של אי ביטחון תזונתי ומחסור במזון עקב מצוקה כלכלית.

עוד עלה כי 17.8% העידו כי חששו שיגמרו את האוכל בבית לפני שיהיה להם כסף לקנות עוד, ו-14% מהציבור הרחב דיווחו כי האוכל שקנו לא היה מספיק ולא היה להם כסף לקנות יותר. נתונים אלה מראים כי חיילי צה"ל אינם אוכלוסייה מובחנת מכלל הציבור הישראלי ומצבם זהה, למעשה, לזה של האוכלוסייה הכללית.

 

לעומת החברה הישראלית בכללה, קיימים בידי המפקדים וסגלי הת"ש כלים שונים להענקת תמיכה כלכלית לחיילים הזקוקים לה: מענק יחידתי ומתמשך הניתן כמענה לחייל המעלה מצוקה כלכלית; "מענק בזק" לסיוע מיידי על פי שיקול דעת קצינת הת"ש; תווי מג"ד ותווי מפקד הניתנים על ידי המפקדים במקרה הצורך; "קרן הסיוע" של הקרן לידידות שמספקת לחיילים תווים ומוצרים נצרכים וכלים רבים.

 

עם זאת, טוען נתן גלמן, יו"ר פורום הארגונים למען צעירים בסיכון, המאגד כ-18 ארגונים שמסייעים לצעירים בסיכון כי צה"ל "פשוט לא מסוגל לתת מענה מתאים וראוי לבעיה. אחוזי הגיוס והנשירה הגבוהים הם ההוכחה המובהקת לחוסר היכולת להתמודד ולסייע ולחובתו של צה"ל להוביל שינוי רחב. בישראל למעלה ממאה אלף צעירים בסיכון שרבים מהם אינם חלק מכור ההיתוך הישראלי, ומדינת ישראל פשוט "נעלמת" בהגיעם לגיל 18. תכנית מקיפה וחדשה היא מחויבת המציאות".

 

לדברי גלמן, רוב הצעירים שלא מתגייסים לצה"ל עושים זאת מסיבות כלכליות. "רובם הגדול של הצעירים הללו לא מתחמקים, משתמטים או מסרבים לשרת מסיבות מצפוניות" הסביר,

"על פי הערכות הגורמים המקצועיים, רוב הלא-מתגייסים הם 'צעירים בסיכון', כלומר צעירים חסרי עורף משפחתי או כלכלי, צעירים מרקע סוציו-אוקונומי קשה ובוגרי פנימיות ואומנה. למעשה, כמחצית מבוגרי התכניות לנוער בסיכון ופנימיות אינם חלק משרשרת החיול הצה"לית".

 

"גם בקרב אלו שהתגייסו, המצב לא מזהיר: רבים מהם - כ-15% מכלל הגברים המתגייסים - לא שורדים את המסלול ונושרים במהלך הדרך. בנוסף, כ- 30-40% מכלל הצעירים בסיכון המתגייסים למסלולים מיוחדים (איתן, מקא"ם וכד') לא מצליחים לסיים שירות מלא".

 

המעשה הקרוב ביותר לתגובה של ממשלת ישראל למצבם הכלכלי של חיילי צה"ל הוא העובדה כי רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו גייסה בשלוש השנים האחרונות מאות אלפי שקלים על מנת להעניק לחיילים הבודדים ולאלו הזקוקים לסיוע את האפשרות לקיים את ארוחות החג בכבוד.

"בהתארגנות קצרה מאוד גייסנו 350-300 אלף שקל. זה גדל מפעם לפעם והיום הגענו ל-550 אלף שקלים.

חשוב לי שזה יגיע לחיילים הבודדים, לחיילים ממשפחות מעוטות יכולת. כולנו חייבים לכם את החיים שלנו ואת השקט, וזה שמתאפשרים לנו חיים כאן במדינה הזאת, זה בזכותכם", אמרה נתניהו בשנה שעברה.

 

נראה שממשלת ישראל מעדיפה, גם במקרה הזה, לתת פתרון זמני המסתמך על רוחב הלב של אזרחיה על פני נקיטה בצעדים כלכליים של ממש שייטיבו את מצבם של אלו הזקוקים לכך בצה"ל ובכלל.

הכתובת שלנו

למרחב: רח' הרב רפאל ביטון 8 הוד השרון, 45291

רעיה לוי, מנהלת הפורום: 054-8151048

 

לחץ/י כאן למצוא אותנו בפייסבוק

  • Facebook - Black Circle

ההודעה נשלחה בהצלחה! צוות הפורום יחזור אליך מיד עם קבלת ההודעה! שיהיה לך המשך יום טוב

דברו איתנו

ליצירת קשר עם הפורום

מלאו טופס זה: